<h1>הרוקח סימן רצ"ה</h1>
<h2>דף קכט:</h2>
ערב שבועות אין מקיזין דאמרי' במס' שבת בפרק מפנין (דף קכ"ט) אמר ר' שמואל מעלי יומא טבא חולשא מעלי יומא דעצרתא סכנתא. וגזרו בהו רבנן בכולהו מעלי יומא טבא משום מעלי יומא דעצרתא דנפח בי זיקא דשמיה טבוח דאי לא קבילו ישראל אורייתא הוה טבח להו לבשרייהו ולדמייהו. וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה למה נאמר לפי שהוא אומר עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום והקרבתם יכול מנה נ' והקריב מנחה בנ"א ת"ל וביום הבכורים מנחה חדשה שתהא חדשה בכל המנחות שלא תקדמנה מנחה אחרת, מיכן אמרו אין מביאין מנחת בכורים קודם לעומר ואם הביא פסול ולחם לא יביא ואם הביא כשר. ומה הפרש בין עומר לשתי הלחם, הקודם לעומר אסור לגבוה ואסור להדיוט לפיכך אם קרבן לא יעלו הקודם לשתי הלחם אסור לגבוה ומותר להדיוט לפיכך אם קרבן יעלו כך הוא בספרי וקצת במנחות בפ' ר' ישמעאל. ולמה שתי הלחם מתיר חדש במקדש לפי שנתחדש אז העולם כדאמר בפ' א' דע"ז (דף ה') דאמר ר' שמעון בן לקיש מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי ה' יתירה מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלין את התורה אתם קיימין ואם לאו הריני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו, זהו ארץ יראה ואחר כך שקטה זהו אנכי בשכר אנכי תכנתי עמודיה סלה. ולכך מקריבין שתי הלחם על שם ב' לוחות תורה שבכתב ותורה שבעל פה וכתיב לכו לחמו בלחמי, ב' כבשי עצרת לשלמים כנגד ב' תורות לימודי ה' ורב שלום בניך. לא מצינו שלמי ציבור כי אם בעצרת על כן אסור להתענות ביום עצרת אפילו אם היה מתענה בכל יום כדאמר בפסחים בפ' אלו דברים (דף ס"ח) מר בריה דרבינא יתיב כולי שתא בתעניתא לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכיפורי, עצרת יום שניתנה בו תורה וכו' על כן צריכין ישראל לשמוח שמוחל הקב"ה עונותיהם דאמרי' בירושלמי דראש השנה בסופו ר' משרשיא בשם ר' אחא בכל הקרבנות כתיב חטאת ובעצרת לא כתיב חטאת אמר להם הקב"ה לישראל מכיון שקבלתם עול התורה עליכם מעלה אני עליכם כאלו לא חטאתם מימיכם. ולכך ריח ניחוח העלים מכל המועדים באמור אל הכהנים כי אם בעומר ובשבועות לומר שהוא שעורים הייתי אומר אינו מקבל לריח ניחוח לכך הוצרך בו ריח ניחח. עצרת האוכל לחם צר ומים לחץ ללמוד תורה ולקיים המצות ריח ניחוח ממור ולבונה כר' אליעזר בן הורקנוס בריש פרקי דר' אליעזר.
